An Electronic Edition of Mishnah Editio Princeps, Naples 1492

5159v  159vA    1

אי זה הוא נשך ואיזה הוא תרבית איזה הוא נשך המ 40  המלוה סלע בחמשי ה ם דינרין וסאתים חטים בשלש ם מפני שהוא נושך. איזה הוא תרבית המרבה בפירות. כיצד לקח ממנו חטים מדינר זהב לכור וכן השער ע עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חטיי שאני מ מוכרן ולוקח בהן יין אמר לו והרי חטיך עשויות עלי ב 45  בשלשים דינר והרי לך אצלי בהם יין ויין אין לו: 9 159vB  3

2

ב המלוה את חברו לא ידור 5  בחצרו חנם ולא ישכור מ המנו בפחות מפני שהיא רבית מרבים על השכר ואין מרבים על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמ׳ ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בעשר סלעים לשנה ואם מ שלחדש בחדש מ בסלע בחדש מותר מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו א 10  אתה נותן הרי היא לך באלף זוז ואם לגרן בשנים עשר מנה אסור 4

3

ג מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מ מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו וכך ה 20  היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים: 6

4

ד אין מושיבין את החנוני למחצי שכר לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן שכרו כפועל בטל אין מושיבין תרנגולין 30  למחצה ואין שמין עגלים וסיחים למחצה אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו. אבל מקבלין עגלים וסיחים למחצה ומגדלין אותן עד שיהיו ש ְל ָש ִ ים שנים וחמור עד שתהא טוענת 22

160r  160rA  5

שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות. ו לא כל מוק קו׳ ם ˚ שנהגו לחלוק את הוולדות מיד חולקין מקום שנהגו לגדל י יגדלו רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו ושיח עם אמו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום ר 5  רבית: 4

6

ו אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים ולוין מהם ומלוין אותם ב ברבית וכן בגר תושב מלוה ישראל מעותיו של נכרי מ מדעת הנכרי אבל ולא מדעת ישראל: 15  7

7

ז היה הוא תחלה לקוצרים פוסקי׳ פוסקין עמו אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער היה הוא תחלה לקוצרים פוסקי׳ פוסקים עמו אלא בשער פוסקין אעפי׳ אף על פי שאין לזה יש לזה לק לקוצרי׳ לקוצרים פוסק עמו על הגדוש ועל העביט של ענבי׳ ענבים ועל 25  המעטן של זיתים ועל הבצים של יוצר ועל הסיד מש מש ישקע בכבשן נו ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה ר׳ רבי יוסי אומר אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות ה וחכמים מתירין ופוסק עמו בשערה גבוהו ר׳ רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עמו יכול הוא לומר ל 30  לו תן לי כזה או תן לי את מעותי: 3

8

ח מלוה אדם את אריסיו חטים בחטים לזרע 35  אבל לא לאוכל שהיה רבן גמליאל או׳ אומר מלוה את אריסיו חטים בחטים וזרוע בזול והוקרו ב או ביוקר והוזלו א ונוטל מהם כשער הזול לא שהלכה כן אלא שרצה להחא מיר על עצמו 7

9

ט לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטים ואני נותן לך לגורן אלא יא ומר לו עד שיבא ב בני או עד שאמצא את המפתח והלל אוסר וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו בדמים שמא 50  יוקרו החטים ונמצאו באות לידי רבית: 3 160rB  1

10

י אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך א אבל לא יאמ׳ יאמר נכש עמי ואעדור עמך או עדור עמי ואנכש 5  עמך כל ימי גריר אחד כל ימי רביעה אחת אבל לא יא יאמר לו חרוש עמי בגריר ואני ואחרוש עמך ברביעה 4 יא רבן גמליאל אומר יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן עיניו ל ללוות ממנו והיח משג לח לו דורון וא ַומר בשביל שילווני זו היא רבית מוקדמת לוה מ המנו והחזיר לו את מעותיו 15  היה משג לח לו דורון ואו מ ׳ואומר בשביל מעותיך ו שהיו בטלות אצלי זו היא רבית מאוחרת ר׳ רבי ישמעאל שמעון אומר ויש רבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פלו׳ פלוני ממקום פלו׳ פלוני : 2

11

ואילו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים 20  וחכמים אומרים אף הסופר. עוברין על בל תתן לו ועל בל תקח מאתו ועל לא תהיה לו כנושה ועל ולא תשימון עליו נשך ועל ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלדיך אני ה': 3