An Electronic Edition of the Mishnah from Maimonides Autograph MS of the Commentary to the Mishnah

52_206    15  1

אי זה הוא נשך ואי זה הוא תרבית אי זה הוא נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חטים בשלש מפני שהוא נשך ואי זה הוא תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים מדינר זהב לכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין אמר לו והרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינר הרי לך 20  אצלי בהן יין ויין אין לו: 33 8 31

2

המלוה את חברו לא ידור 30  בחצרו חנם ולא ישכור הימנו בפחות מפני שהיא רבית מַרְבִיןמרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן 2_207  לי הרי היא לך בעשר סלעים לשנה ואם משל חדש בחדש מסלע בחודש מותר מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך באלף זוז ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור: 22 2 35

3

מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אמתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מיכאן ועד שלש שנים הרי היאשלי הרי היא שלו כך היה בֵיתוֹסביתוס בן זונין עושה על פי חכמים: 7 10  4 26

4

אין מושיבין את החנוני למחצית15  שכר לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן שכרו כַפּוֹעֵלכפועל בטל אין מושיבין תרנגלין למחצה ואין שמין עגלים וסיָיחִיםוסייחים למחצה אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונו אבל מקבלים עגלים וסייחים למחצהומגדלין אותן עד שיהוא שְלַשִיםשלשים וחמור עד שתהא טו ? ע נת: 9 12 24

5

שמין פרה וחמור וכל דבר 2_208  שדרכו לעשות ?ולאכל מקום שנהגו לחלוק את הולד מיד חולקים מקום שנהגו לגדל יגדלו רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום רבית: 24 3 12

6

אין מקבלין צאן ברזל מישראלמפני שהיא רבית אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים ולוים מהן ומלוים אותם ברבית וכן בגר תושב מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי ולא מדעת ישראל : 7 10  5 5

7

אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער היה הוא תחלה לקוצרין פוסקים עמו על הגדיש ועל העבט שלענבים ועל המעטן שלזתים ועל בצים שליוצר ועל הסיד משישקע כבשנו פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה ר׳ רבי יוסי אומ׳ אומר אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפה וחכמים מתירין פוסק עמו כשער הגבוה ר׳ רבי יהודה אומ׳ אומר א׳ע׳פ׳ שלא פסק עמו יכול הוא לומר 20  לו תן לי כזה או תן לי את מעותי: 23 1

8

מלוה אדם את אריסיו חטים בחטים לזרע אבל לא לאכל שהיה רבן גמליאלמלוה את ארִיסָיואריסיו חטים ביוקר והוזלו או בזול והוקרו ונוטל מהן כשער הזול לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו: 16 25  5 41

9

לא יאמר אדם לחברו הלוֵנִיהלוני כור חטים ואני נותן לך לגורן אלא אומר לו עד שיב1 2_209  בני או עד שאמצא את המפתח והלל אוסר וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים שמא יוקרו חטים ונמצאו באות לידי רבית: 1 31

10

אומר אדם לחברו נכש5  עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך אבל לא יאמר נכש עמי ואעדור עמך עדור עמי ואנכש עמך כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני עמך ברביעה: 22 2 7 רבן גמליאל אומר יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן את עיניו ללוות ממנו היה משליח לו ואמר בשביל שילוני זו היא רבית מוקדמת לוה הימנו והחזיר לו מעותיו היה משליח ואמר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי זו היא רבית מאוחרת ר׳ רבי שמעון אומר יש רבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני: 20 15  1

11

ואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלווה והערב והעדים וחכמים אומרין אף הסופר עוברין על בל תתן לו ועל בל תקח ממנו ועל לא תהה לו כנושה ולא תשימון עליו נשך ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך: 13 2