An Electronic Edition of the Mishnah from the Venice Printing of the Palestinian Talmud, P000308265
About This PageThe top region of this page provides navigation controls to browse through the document.
- By default, the initial view is in
pagemode, and the first page of the document. (Since this is a demo, if the source document is not completely transcribed, the initial view presents the first encoded page - Where the page in the source document is in multiple columns users can select
columnmode, and browse by individual column. - Users may also select chapter mode and view individual chapters in a more compact format.
The radio buttons allow the user to change the browsing mode. The First , Last , Previous , and Next links allow the browser to page through the document. It is possible also to jump to a specific page, column, or chapter by entering the location in the appropriate text field.
The table below the navigation controls presents information on repository, hands, provenance and other data, including, where available, links to the National Library of Israel catalog.
Finally, the selected text and any notes are presented below the metadata.
| Repository | () | Dimensions: | |
|---|---|---|---|
| Id no. | Sheet | × cm | |
| Hand | Written Column | × cm | |
| Date | Lines per column | ||
| Region | Characters/line | ||
| Format | Characters/cm | ||
| Material | |||
| Extent | leaves | Contributions: | |
| Columns | Transcription | Kerstin Ipta Gerold Necker Martina Urban Gert Wildensee | |
| Scribe | Markup | Gottfried Reeg | |
| Place of copying |
Transcription
folio 4_10r4_10rA
1אי זהו נשך ואי זהו תרבית. אי זהו נשך המלוה סלע בחמשה
דינרין וסאתים חטים בשלש מפני שהוא נושך. ואי זהו
תרבית המרבה בפירות. כיצד לקח הימינו חיטים מדינר זהב
5 הכור. וכן השער. עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן
ולוקח אני בהן יין אמר לו הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי
בהן יין ויין אין לו. 2 ב׳ המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא
ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית. ג׳ מרבין על השכר ואין
מרבין על המכר. כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי
10 הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה. ואם של חודש בחודש בסלע לחודש מותר.
מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם
לגורן בשני׳ בשנים עשר מנה אסור. 3 ד׳ מכר לו את השדה ונתן לו מקצת
דמים ואמר לו אימתי שתרצ׳ שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור. הלווהו על שדהו
ואמר לו אם אתה נותן לי מיכן ועד שלש שני׳ שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו כך היה
15 בייתוס בן זונין עושה על פי חכמי׳ חכמים . 4 ה׳ אין מושיבין חנווני למחצית
שכר לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן לו שכרו
כפועל בטל. אין מושיבין תרנוגלין למחצה ואין שמין עגלים וסייחים למחצה
אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונות. אבל מקבלין עגלים וסייחים למחצה
ומגדלין אותן עד שיהו שלשין וחמור עד שתהא טוענת. 5 ו׳ שמין
20 פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול. מקום שנהגו לחלוק את הוולדות
מיד חולקין. מקום שנהגו לגדל יגדלו. רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין
על אמו וסייח עם אמו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום ריבית. 6 ז׳ אין
מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית. אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים
ולווין מהן ומלוין אותן בריבית וכן בגר תושב. מלוה הוא ישראל על מעותיו של
25 נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל. 7 ח׳ אין פוסקין על
הפירות עד שיצא השער. היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל
העבט של ענבי׳ ענבים ועל המעטן של זיתים ועל הביצין של יוצר ועל הסיד משישקע
כבשנו פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה. רבי יוסי אומר אין פוסק עמו על
הזבל עד שיהא לו זבל באשפות. וחכמים מתירין. פוסק עמו כשער הגבוה. רבי
30 יהודה אומר אע׳׳פאף על פי שלא פסק עמו יכול לומר לו תן לי בזה או תן לי את מעותיי.
8 ט׳ מלוה אדם את אריסיו חיטין בחיטי׳ בחיטים לזרע אבל לא לאכל שהיה
רבן גמליאל מלוה את אריסיו חיטין ביוקר והוזלו או בזול והוקירו ונוטל מהן
כשעת הזול. לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו. 9 י׳ לא יאמר
אדם לחבירו הלויני כור חיטין ואני נותן לך מן הגורן אלא אומר לו עד שיבא
35 בני או עד שאמצא המפתח. והילל אוסר. וכך היה הלל אומר לא תלוה אשה
ככר לחבירתה עד שתעשנו בדמים שמא יוקירו החטים ונמצא באות לידי רבית.
10 יא׳ אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך
עדור עמי ואנכש עמך. כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת. לא יאמר לו
חרוש עמי בגריד ואני עמך ברביעה. יב׳ רבן גמליאל אומר יש
40 ריבית מוקדמת ויש רבית מואחרת. כיצד נתן את עיניו ללוות ממנו היה משלח
לו ואמר בשביל שילויני זו היא רבית מוקדמת. לווה ממנו והחזיר לו את מעותיו
היה משלח לו ואמר בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי זו היא רבית מואחרת.
רבי שמעון אומר יש רבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום
פלוני. 11 יג׳ אילו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדי׳ והעדים . וחכמי׳ וחכמים
45 אומרים אף הסופר. עוברים על בל תתן לו ועל בל תקח ממנו ועל לא תהיה לו
כנוש׳ כנושה ועל לא תשימון עליו נשך ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהי׳ מאלהיך אני יי׳׃
סליק פירקא[ ]6
1אי זהו נשך ואי זהו תרבית. אי זהו נשך המלוה סלע בחמשה
דינרין וסאתים חטים בשלש מפני שהוא נושך. ואי זהו
תרבית המרבה בפירות. כיצד לקח הימינו חיטים מדינר זהב
5 הכור. וכן השער. עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן
ולוקח אני בהן יין אמר לו הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי
בהן יין ויין אין לו. 2 ב׳ המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא
ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית. ג׳ מרבין על השכר ואין
מרבין על המכר. כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי
10 הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה. ואם של חודש בחודש בסלע לחודש מותר.
מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם
לגורן בשני׳ בשנים עשר מנה אסור. 3 ד׳ מכר לו את השדה ונתן לו מקצת
דמים ואמר לו אימתי שתרצ׳ שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור. הלווהו על שדהו
ואמר לו אם אתה נותן לי מיכן ועד שלש שני׳ שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו כך היה
15 בייתוס בן זונין עושה על פי חכמי׳ חכמים . 4 ה׳ אין מושיבין חנווני למחצית
שכר לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן לו שכרו
כפועל בטל. אין מושיבין תרנוגלין למחצה ואין שמין עגלים וסייחים למחצה
אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונות. אבל מקבלין עגלים וסייחים למחצה
ומגדלין אותן עד שיהו שלשין וחמור עד שתהא טוענת. 5 ו׳ שמין
20 פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול. מקום שנהגו לחלוק את הוולדות
מיד חולקין. מקום שנהגו לגדל יגדלו. רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין
על אמו וסייח עם אמו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום ריבית. 6 ז׳ אין
מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית. אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים
ולווין מהן ומלוין אותן בריבית וכן בגר תושב. מלוה הוא ישראל על מעותיו של
25 נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל. 7 ח׳ אין פוסקין על
הפירות עד שיצא השער. היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל
העבט של ענבי׳ ענבים ועל המעטן של זיתים ועל הביצין של יוצר ועל הסיד משישקע
כבשנו פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה. רבי יוסי אומר אין פוסק עמו על
הזבל עד שיהא לו זבל באשפות. וחכמים מתירין. פוסק עמו כשער הגבוה. רבי
30 יהודה אומר אע׳׳פאף על פי שלא פסק עמו יכול לומר לו תן לי בזה או תן לי את מעותיי.
8 ט׳ מלוה אדם את אריסיו חיטין בחיטי׳ בחיטים לזרע אבל לא לאכל שהיה
רבן גמליאל מלוה את אריסיו חיטין ביוקר והוזלו או בזול והוקירו ונוטל מהן
כשעת הזול. לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו. 9 י׳ לא יאמר
אדם לחבירו הלויני כור חיטין ואני נותן לך מן הגורן אלא אומר לו עד שיבא
35 בני או עד שאמצא המפתח. והילל אוסר. וכך היה הלל אומר לא תלוה אשה
ככר לחבירתה עד שתעשנו בדמים שמא יוקירו החטים ונמצא באות לידי רבית.
10 יא׳ אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך
עדור עמי ואנכש עמך. כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת. לא יאמר לו
חרוש עמי בגריד ואני עמך ברביעה. יב׳ רבן גמליאל אומר יש
40 ריבית מוקדמת ויש רבית מואחרת. כיצד נתן את עיניו ללוות ממנו היה משלח
לו ואמר בשביל שילויני זו היא רבית מוקדמת. לווה ממנו והחזיר לו את מעותיו
היה משלח לו ואמר בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי זו היא רבית מואחרת.
רבי שמעון אומר יש רבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום
פלוני. 11 יג׳ אילו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדי׳ והעדים . וחכמי׳ וחכמים
45 אומרים אף הסופר. עוברים על בל תתן לו ועל בל תקח ממנו ועל לא תהיה לו
כנוש׳ כנושה ועל לא תשימון עליו נשך ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהי׳ מאלהיך אני יי׳׃
סליק פירקא[ ]6
Notes
There are no notes available.