An Electronic Edition of the Mishnah from the Venice Printing of the Palestinian Talmud, P000308265

52_54r  2_54rB  2_54v  2_54vB  1

החליל חמש׳ חמשה וששה. זה חליל של בית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב. אמרו כל מי שלא 50  ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמח׳ שמחה מימיו.

2

ב׳ מוצאי יום טוב הראשון של חג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תיקון גדול ומנורות של זהב היו שם וספלים של זהב בראשיהן. וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה ועשרים לוג והן מטילין על כל ספל וספל.

3

ג׳ 55  מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין לא היתה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה.

4

ד׳ החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהן באבוקות ואומר לפניהן דברי תושבחות והלוים בכינורות בנבלים ובמצלתים ובכל כלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה 60  שיר המעלות שבתילים. שעליהם עומדים הלוים בשיר. ה׳ עמדו שני כהנים בשער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושתי חצוצרות בידם קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו. הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו היו תוקעים והולכין עד שמגיעין לשער היוצא למזרח. הגיעו לשע׳ לשער היוצא למזרח והפכו פניהן למערב 65  ואמרו אבותינו היו במקום הזה אחוריהם אל היכל יי׳ ופניהם קדמה והמה משתחויתם 2_55r  2_55rA  משתחויתם קדמה לשמש. ואנו ליה וליה עינינו. רבי יהודה אומר שונין אותו לומר אנו ליה׳ וליה׳ עינינו.

5

ו׳ אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה בכל יום היו שם עשרי׳ עשרים ואחת תקיעה. 5  שלש לפתיחת שערים. תשע לתמיד של שחר. ותשע לתמיד של בין הערבים. ולמוספין מוסיפין עוד תשע. ובערב שבת מוסיפין עוד שש שלש להפטיר את העם מן המלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול. ז׳ ערב שבת שבתוך החג היו שם מ׳ ארבעים ושמונה שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון שלש לשער התחתון. שלש למילוי המים. שלש על גבי המזבח. תשע לתמיד של שחר 10  ותשע לתמיד של בין הערבים. ותשע למוספין. שלש להפטיר את העם מן המלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול.

6

ח׳ יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פריס ואילים שנים ושעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות. ט׳ ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בשני חמשה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד 15  אחד. בשלישי ארבעה מקריבין שניה שנים. והשאר אחד אחד. ברבעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בשישי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד. בשביעי כולן שווין. בשמיני חזרו לפייס כרגלים. אמרו מי שהיה מקריב היום לא היה מקריב פרים למחר אלא חוזרין חלילה.

7

י׳ בשלשה פרקים בשנה היו כל 20  המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים בעצרת אומר לו הי לך מצה הי לך חמץ. משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות וכל קרבנות הציבור ומקריב את הכל יום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריו היו כל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים.

8

יא׳ חל יום אחד להפסיק בינתים משמר שזמנו קבוע הוא נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים 25  ובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש. רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש. הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום. בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה.