An Electronic Edition Mishnah Bava Batra, S07319

51_282r  1_283v  1

החליל חמשה וששה. זה חליל שלבית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב. אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.

2

ב׳ מוצאי יום טוב הראשון שלחג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תיקון גדול ומנורות שלזהב היו שם וספלים שלזהב בראשיהן. וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה וארבעה ילדים מפרחי כהונה 15  ובידיהן כדי שמן שלמאה ועשרים לוג והן מטילין על כל ספל וספל.

3

ג׳ מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין לא היתה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה.

4

ד׳ החסידים ואנשי מעשה היו מה רקדין לפניהן באבוקות ואומ׳ ואומרים לפניהן דברי תושבחות והלוים בכינורות בנבלים ובמצלתים ובכל כלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת יש׳ ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה 20  שיר המעלות שבתילים. שעליהם עומדין הלוים בשיר. ה׳ עמדו שני כהנים בשער העליון היורד מעזרת יש׳ ישראל לעזרת נשים ושתי חצוצרות בידם קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו. הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא למזרח. הגיעו לשער היוצא למזרח והפכו פניהן למערב ואמרו אבותינו היו במקום הזה אחוריהם אל היכל יי׳ ופניהם קדמה והמה 25  משתחויתם קדמה לשמש. ואנו ליה וליה עינינו. ר׳ רבי יהודה או׳ אומר שונין אותו לומ׳ לומר אנו ליה׳ וליה׳ עינינו.

5

ו׳ אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעה. שלש לפתיחת שערים. תשע לתמיד שלשחר. ותשע לתמיד שלבין הערבים. ולמוספין מוסיפין עוד תשע. ובערב שבת מוסיפין עוד שש שלש להפטיר את העם מן המלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול. 30  ז׳ ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון. שלש לשער התחתון. שלש למילוי המים. שלש על גבי המזבח. תשע לתמיד שלשחר ותשע לתמיד שלבין הערבים. ותשע למוספין. שלש להפטיר את העם מן המלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול.

6

ח׳ יום טוב הראשון שלחג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים 35  לשמונה משמרות. ט׳ ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בשיני חמשה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. בשלישי א ארבעה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בשישי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד. בשביעי כולן שווין. בשמיני חזרו לפייס כרגלים. אמרו 1_284r  מי שהיה מקריב היום לא היה מקריב פרים למחר אלא חוזרין חלילה.

7

י׳ בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים בעצרת אומ׳ אומרים לו הי לך מצה הי לך חמץ. משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים 5  ונדבות וכל קרבנות הציבור ומקריב את הכל בזמן שהוא יום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה היו כל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים.

8

י׳א׳ חל יום אחד להפסיק בינתים משמר שזמנו קבוע הוא נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש. ר׳ רבי יהודה או׳ אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש. הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום. בלגה לעולם חולקת בדרום 10  וטבעתה קבועה וחלונה סתומה.