An Electronic Edition Mishnah Bava Batra, S07319

72_233v  2_235v  1

ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק. ר׳ רבי שמעון או׳ אומר שריפה סקילה חנק והרג. זו מצות הנסקלין.

2

ב׳ מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל 10  עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשה לתוך הרבה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו והיא יורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מיעיו. ר׳ רבי יהודה או׳ אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו והיא יורדת לתוך מיעיו וחומרת אב ת בני מיעיו. אמ׳ אמר ר׳ רבי לעזר ביר׳ בירושלים צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה 15  חבילי זמורות ושרפוה. אמרו לו מפני שלא היה בית דין שבאותה שעה בקי.

3

ג׳ מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה ר׳ רבי יהודה או׳ אומר ניוול הוא זה אלא מניח את ראשו על הסדן וקוצץ אותו בקופיץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו. ד׳ מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה. וכורך על צוארו זה מושך אצלו 20  וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה.

4

ה׳ אילו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה והבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה עליה את הבהמה והמגדף והעובד ע׳ז׳ עבודה זרה והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו והבא על נערה מאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה. ו׳ הבא על האם חייב עליה משום אם ומשום אשת אב. ר׳ רבי יהודה או׳ אומר 25  אינו חייב אלא משום האם בלבד. ז׳ הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין בין מן הנישואין. ח׳ הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנישואין. ט׳ הבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה. אם אדם 30  חטא בהמה מה חטאת אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמ׳ אמר הכתוב תיסקל. ד׳א׳ דבר אחר שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל איש פל׳ פלוני על ידיה.

5

י׳ המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם. אמ׳ אמר ר׳ רבי יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסה את יוסה נגמר הדין לא היו הורגין בכינוי אלא מוצ מוציאין את כל האדם לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן ואומ׳ ואומרים לו אמור מה ששמעתה 35  בפירוש והוא או׳ אומר והדיינים עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין. והשיני או׳ אומר אף אני כמוהו. והשלישי או׳ אומר אף אני כמוהו.

6

י׳א׳ העובד ע׳ז׳ עבודה זרה אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה והמקבלו עליו לאלוה והאו׳ והאומר לו אלי אתה. י׳ב׳ אבל המגפף והמנשק והמכבד והמחבק והמרבץ המרחיץ הסך המלביש והמנעיל עובר בלא תעשה הנודר בשמו והמקיים בשמו 2_236r  עובר בלא תעשה. הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו. הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו.

7

י׳ג׳ הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. מסר למולך ולא העביר באש. העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב 5  עד שימסור למולך ויעביר באש. בעל אוב זה הפיתום והמדבר משיחיו. וידעוני זה המדבר בפיו. הרי אילו בסקילה והנשאל בהן באזהרה.

8

י׳ד׳ המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. והמקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם. קיללם בכינוי ר׳ רבי מאיר מחייב וחכמ׳ וחכמים פוטרין.

9

ט׳ו׳ הבא על נערה מאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה בבית אביה 10  באו עליה שנים הראשון בסקילה והשיני בחנק.

10

י׳ו׳ המסית זה ההדיוט והמסית את ההדיוט. אמ׳ אמר יש יראה במקום פל׳ פלוני כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה. כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזו אמ׳ אמר לשנים והן עידיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. י׳ז׳ אמ׳ אמר לאחד והוא אומ׳ אומר לו יש לי חבירים רוצין בכך אם היה ערום ואינו מדבר בפניהן מכמינין לאחורי הגדר 15  והוא או׳ אומר לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והוא או׳ אומר . והלה או׳ אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמ׳ שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים. אם חזר בו מוטב. אם אמ׳ אמר כך היא חובתינו וכך הוא יפה לנו העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. י׳ח׳ האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד. אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח. אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר. אנסך אלך ואנסך. נלך וננסך. אשתחוה אלך ואשתחוה נלך 20  ונשתחוה. המדיח זה האו׳ האומר נלך ונעבוד ע׳ז׳ עבודה זרה .

11

י׳ט׳ המכשף הע העושה מעשה ולא האוחז את העינים. ר׳ רבי עקיבה או׳ אומר משם ר׳ רבי יהושע שנים לוקטים קישואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב. העושה מעשה חייב. והאוחז את העינים פטור.