An Electronic Edition Mishnah Bava Batra, S07319

52_195r  2_196r  1

אי זהו נשך ואי זהו תרבית. אי זהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חטים בשלש מפני שהוא נושך. ואי זהו תרבית המרבה בפירות. כיצד לקח הימינו חיטים מדינר זהב הכור. וכן השער. עמדו חטים בשלשים דינר אמ׳ אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן ולוקח אני 35  בהן יין אמ׳ אמר לו והרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו.

2

ב׳ המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית. ג׳ מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד השכיר לו את החצר ואמ׳ ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה. ואם שלחודש בחודש מ בסלע לחודש מותר. מכר לו את השדה ואמ׳ ואמר לו אם מעכשיו אתה 2_196v  נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור.

3

ד׳ מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמ׳ ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור. הלווהו על שדהו ואמ׳ ואמר לו אם אתה נותן לי מיכן ועד שלש שנים הרי הוא שלי 5  הרי הוא שלו כך היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמ׳ ים ˚ .

4

ה׳ אין מושיבין חנווני למחצית שכר לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן לו שכרו כפועל בטל. אין מושיבין תרנוגלין למחצה ואין שמין עגלים וסייחים למחצה אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונות. אבל מקבלין עגלים וסייחים למחצה ומגדלין אותן עד שיהו שלשין וחמור עד שתהא טוענת.

5

ו׳ 10  שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול. מקום שנהגו לחלוק את הוולדות מיד חולקין. מקום שנהגו לגדל יגדלו. רבן שמעון בן גמליאל או׳ אומר שמין על ם אמו וסייח עם אמו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום ריבית.

6

ז׳ אין מקבלין צאן ברזל מיש׳ מישראל מפני שהוא ריבית. אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים ולווין מהן ומלוין אותן בריבית וכן בגר תושב. מלוה הוא יש׳ ישראל על מעותיו שלנכרי מדעת 15  הנכרי אבל לא מדעת יש׳ ישראל .

7

ח׳ אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער. היה הוא תחילה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל העבט שלענבים ועל המעטן שלזיתים ועל הביצין שליוצר ועל הסיד משישקע כבשנו פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה. ר׳ רבי יוסי או׳ אומר אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות. וחכמים מתירין. פוסק עמו כשער הגבוה. ר׳ רבי יהודה או׳ אומר א׳ע׳פ׳ אף על פי שלא פסק עמו יכול לומ׳ לומר לו תן לי 20  בזה או תן לי את מעותיי.

8

ט׳ מלוה אדם את אריסיו חיטין בחיטין לזרע אבל לא לאכל שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חיטין ביוקר והוזלו או בזול והוקירו ונוטל מהן כשעת הזול. לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו.

9

י׳ לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטין ואני נותן לך מן הגורן אלא או׳ אומר לו עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח. והילל אוסר. וכך היה הלל או׳ אומר לא תלוה 25  אשה ככר לחבירתה עד שתעשנו בדמים שמא יוקירו החטים ונמצא באות לידי רבית.

10

י׳א׳ אומר אדם לחבירו נכש עימי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך עדור עימי ואנכש עמך. כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת. לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני עמך ברביעה. י׳ב׳ רבן גמליאל או׳ אומר יש ריבית מוקדמת ויש רבית מואחרת. כיצד נתן את עיניו ללוות ממנו היה משלח לו ואמר בשביל 30  שילויני זו היא רבית מוקדמת. לווה ממנו והחזיר לו את מעותיו היה משלח לו ואמר בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי זו היא רבית מואחרת. ר׳ רבי שמעון או׳ אומר יש רבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פל׳ פלוני ממקום פל׳ פלוני .

11

י׳ג׳ אילו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים. וחכמ׳ וחכמים אומ׳ אומרים אף הסופר. עוברין על בל תתן לו ועל בל תקח ממנו ועל לא תהיה לו כנושא ועל לא תשימון עליו נשך ולפני עור לא תתן 35  מכשול ויראת מאלהיך אני יי׳.