Automatic transcription of Naples Editio Princeps of the Mishnah, 1492 using escriptorium
About This PageThe top region of this page provides navigation controls to browse through the document.
- By default, the initial view is in
pagemode, and the first page of the document. (Since this is a demo, if the source document is not completely transcribed, the initial view presents the first encoded page - Where the page in the source document is in multiple columns users can select
columnmode, and browse by individual column. - Users may also select chapter mode and view individual chapters in a more compact format.
The radio buttons allow the user to change the browsing mode. The First , Last , Previous , and Next links allow the browser to page through the document. It is possible also to jump to a specific page, column, or chapter by entering the location in the appropriate text field.
The table below the navigation controls presents information on repository, hands, provenance and other data, including, where available, links to the National Library of Israel catalog.
Finally, the selected text and any notes are presented below the metadata.
Repository | NLI, 1143297 (Jerusalem) | Dimensions: | |
---|---|---|---|
Id no. | https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH001143297/NLI?volumeItem=3 | Sheet | × cm |
Hand | Written Column | × cm | |
Date | Lines per column | ||
Region | Characters/line | ||
Format | Characters/cm | ||
Material | |||
Extent | leaves | Contributions: | |
Columns | Transcription | ||
Scribe | Markup | ||
Place of copying |
Transcription
ארשות שבן עשה בה לאו בהין תאמר בשבועת מצוה
שלא עשה בה לאו כהין
7
ו שבועה שלא אוכל ככר זו
טרועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו
הייבאלא אחת זוהי שבועת בטוי שחייבין על זדונה
מלקות ועל שגגתח פטור זיל נלי
20מי ששלע8איזוהי שבועת שוא נשבע
ח שי
לשות את הידוע לאדם אמר על העמוד של אכן שהוא
של זהב ועל האיש שהוא אשה ועל האשה שהוא איש
ונשבע על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי גמל פורח
25באויר ואם לו ראיתי נחש בקורת בית הבד אמר לעדים
בואו והעדוני שבועה שלא נעידך נשבע
לכטל את המצוה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול ל
לולבושלא להניח תפלין זו היא שבועת שוא שחייבין
עלזהנה מלקות ועל שגגתה פסור
9
40 ט שבועה שאוכל ככר זו שבועה
שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת
טא אכלה עבר שבועת שוא לא אכלה עבר שכועת
10שבועת
ניטוי נוהנת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים
50נכשרים ובפסולים מפני בית דין ושלא בפני בית דין מ
מפי עצמו וחייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה קרבן
עולה ויזרד
11
יא שבועת שוא נוהגת באנשים
מששנקחניטובומוקשבבשרן ובפטלן
בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו זחייבין ע
על זדונה מלקות ועל שגגתה פטור אתת זו זאחת זו המ
המושבע מפי אחרים חייב אם לא אכלתי היום ואם
5לא הנהתי תפלין משביעך אני ואמר אמן חייב
4
10 פרק רביעי
1שבועת העדות נוהגת
באנשים ולא בנשים
ברחוקים ולא כק
בקרובים בכשרים ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא ב
15בראויים להעיד בפני כית דין ושלא בפני בית דין מפי
עצמו מפי אחרים אינם חייבין עד שיכפרו בו בכית דין
דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים בין מפי עצמם בין מפי
אחרים אינם חייבין עד שיכפרו בו בבית דין
2וחייבין על ודון שבועה ועל שגנתה עם זדון
העדות אינו הייב על שגגתה ומה הן חייבין על זדונה
25קרבן עולה ויורד
3שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעדונ׳
שבועה שאין אנו יודעי׳ לך עדות או שאמרו לו אין אנו
35יודעים לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן הרי א
אילו חייבין השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית
דין ובאו לפני בית דין והודו הרי אילו פטורין כפרו ה
הרי אלו חייבין על כל אחת ואחת השביע עליהם חמ
חמשה פעמים בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין
40וכפרו אינם חייבין אלא אחת אמר ר׳ ישמעאל מה טה
הטעם מפני שאינם יכולין לחזור ולהודות
4כפרו שניהם באחת שניהם
חייבים זה אחר זה הראשון חייב כפר אחד והודה אחד
50הכופר חייב היו שתי כתי עדים כפרה הראשונה ואחר
כך כפרה השני׳ שתיהן חייבות מפני שהעדות יכולה לה
להתקיים בשתיהן5
Notes
There are no notes available.