An Electronic Publication of Staats- und Universitäts Bibliothek Cod. Heb. 95 (Munich)
About This PageThe top region of this page provides navigation controls to browse through the document.
- By default, the initial view is in
pagemode, and the first page of the document. (Since this is a demo, if the source document is not completely transcribed, the initial view presents the first encoded page - Where the page in the source document is in multiple columns users can select
columnmode, and browse by individual column. - Users may also select chapter mode and view individual chapters in a more compact format.
The radio buttons allow the user to change the browsing mode. The First , Last , Previous , and Next links allow the browser to page through the document. It is possible also to jump to a specific page, column, or chapter by entering the location in the appropriate text field.
The table below the navigation controls presents information on repository, hands, provenance and other data, including, where available, links to the National Library of Israel catalog.
Finally, the selected text and any notes are presented below the metadata.
| Repository | Staats- und Universitäts Bibliothek (Munich) | Dimensions: | |
|---|---|---|---|
| Id no. | Cod. Heb. 95 | Sheet | × cm |
| Hand | Written Column | × cm | |
| Date | Lines per column | ||
| Region | Characters/line | ||
| Format | Characters/cm | ||
| Material | |||
| Extent | leaves | Contributions: | |
| Columns | Transcription | Nurit Ezer | |
| Scribe | Markup | ||
| Place of copying |
Transcription
Folio
503v Order P_S07204.1 Tractate P_S07204.1.2411
העליונים לעניים והתחתוני׳ והתחתונים לבעל הבית ר׳ רבי מאיר או׳ אומר הכל לעניים שספק לקט לקט
5 פר׳ פרק ה׳ 1 גדיש שלא ליקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הן של עניים הרוח
שפזרה את העומרים אומדין אות׳ אותה כמה לקט היא ראויה לעשות
5 ונותן לעניים ר׳ש׳ב׳ג׳ רבן שמעון בן גמליאל או׳ אומר נותן לעניים כדי נפילה 2 ב׳ שבולת שבקציר מאשה
מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי של בעל הבית ואם לאו הרי של עניים
שבולת של לקט שנתערב׳ שנתערבה בגדיש מעשר שבול׳ שבולת אחת ונותן לו ג׳ א׳ר׳ אמר רבי אליע׳ אליעזר וכי
היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו אלא מזכה העני בכל הגדיש ?
ומעשר שבול׳ שבולת אחת ונותן לו 3 ד׳ אין מגלגלין בטופח דברי ר׳ רבי מאיר וחכמים
10 מתירין מפני שאפשר 4 ה׳ בעל הבית שהיה עובר ממקום למקו׳ למקום וצריך יטול לקט
שכח׳ שכחה ופאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר׳ רבי אליע׳ אליעזר וחכמ ׳ וחכמים או׳ אומרים עני היה באות׳ באותה
שעה 5 ו׳ המחליף עם העניים שלו פטור של עניים חייב שנים שקבלו את
השדה באריסו׳ באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני המקבל
שדה לקצור אסור בלקט בשכח׳ בשכחה בפאה ובמעשר עני א׳ר׳ אמר רבי יהוד׳ יהודה אימתי בזמ ׳ בזמן שקבל
15 ממנו למחצ׳ למחצה לשליש ולרביע אבל אם א׳ל׳ אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר
בלקט שכח׳ שכחה ופאה ואסור במעשר עני 6 ז׳ המוכר את שדהו המוכר מותר והלוק׳ והלוקח
אסור לא ישכור אדם פועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את
העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד
מהן הרי זה גוזל את העניים על זה נא׳ נאמר אל תשיג גבול עולם 7 ח׳ העומר
20 ששכחוהו פועלי׳ פועלים ולא שכחו בעל הבית בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו
עניים בפניו או שחפוהו בקש הרי זה אינו שכחה 8 ט׳ המעמר לאבעות
ולכומסו׳ ולכומסות ולחררא ולעומרי׳ ולעומרים אין לו שכח׳ שכחה וממנו ולגרן יש לו שכח׳ שכחה המעמר לגדו יש
יש לו שכח׳ שכחה וממנו ולגרן אין לו שכחה זה הכלל כל המעמר למקו׳ למקום שהוא גמר
מלאכה יש לו שכחה וממנו ולגרן אין לו שכחה למקום שאינו גמר מלאכ׳ מלאכה אין
25 לו שכחה וממנו ולגורן יש לו שכחה 6 פר׳ פרק ו׳ 1 ב׳ש׳ בית שמאי או׳ אומרים הבקר
לעניים הבקר וב׳ה׳ ובית הלל או׳ אומרים אינו הבקר עד שיבקר אף לעשי׳ לעשירים
כשמט׳ כשמטה כל עומרי השדה של קב קב ואחת של ארבע׳ ארבעה קבין ושכחו ב׳ש׳ בית שמאי או׳ אומרים אינו
שכחה וב׳ה׳ ובית הלל או׳ אומרים שכחה 2 ב׳ העומר שהוא סמוך לגפא ולגדר ולבקר ולכלים
ושכחו ב׳ש׳ בית שמאי אינו שכח׳ שכחה וב׳ה׳ ובית הלל או׳ אומרים שכחה 3 ג׳ ראשי השורו׳ השורות העומר שכנגד׳ שכנגדו מוכיח
30 העומר שהחזיק להוליכו אל העיר ושכחו מודין שאינו שכחה 4 ד׳ אלו הן
ראשי השורו׳ השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום
ושכחו לפניהם ולאחריהם שלפניה׳ שלפניהם שכחה ושל אחריה׳ אחריהם אינו שכחה היחיד
שהתחיל מראש השור׳ השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכח׳ שכחה ושל אחריו
שכחה מפני שהוא בלא תשוב זה הכלל כל שהוא בלא תשוב שכחה וכל
35 שאינו בלא תשוב אינו שכחה 5 שני עמרי׳ עמרים שכחה שלשה אינן שכחה
שני צבורי זתים והחרובין שכחה ושלשה אינן שכחה שני הוצני פשתן שכחה
אינן שכחה שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט שני שבלים לקט ושלשה
אינן לקט אילו כדברי ב׳ה׳ בית הלל ועל כלם ב׳ש׳ בית שמאי או׳ אומרים שלשה לעניים וארבע׳ וארבעה לבעל הבית 6 ו׳
העומר שיש בו סאתי׳ סאתים ושכחו אינן שכחה שני עומרי׳ עומרים ובהן סאתים ר׳ג׳ רבן גמליאל לבעל הבית
העליונים לעניים והתחתוני׳ והתחתונים לבעל הבית ר׳ רבי מאיר או׳ אומר הכל לעניים שספק לקט לקט
5 פר׳ פרק ה׳ 1 גדיש שלא ליקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הן של עניים הרוח
שפזרה את העומרים אומדין אות׳ אותה כמה לקט היא ראויה לעשות
5 ונותן לעניים ר׳ש׳ב׳ג׳ רבן שמעון בן גמליאל או׳ אומר נותן לעניים כדי נפילה 2 ב׳ שבולת שבקציר מאשה
מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי של בעל הבית ואם לאו הרי של עניים
שבולת של לקט שנתערב׳ שנתערבה בגדיש מעשר שבול׳ שבולת אחת ונותן לו ג׳ א׳ר׳ אמר רבי אליע׳ אליעזר וכי
היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו אלא מזכה העני בכל הגדיש ?
ומעשר שבול׳ שבולת אחת ונותן לו 3 ד׳ אין מגלגלין בטופח דברי ר׳ רבי מאיר וחכמים
10 מתירין מפני שאפשר 4 ה׳ בעל הבית שהיה עובר ממקום למקו׳ למקום וצריך יטול לקט
שכח׳ שכחה ופאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר׳ רבי אליע׳ אליעזר וחכמ ׳ וחכמים או׳ אומרים עני היה באות׳ באותה
שעה 5 ו׳ המחליף עם העניים שלו פטור של עניים חייב שנים שקבלו את
השדה באריסו׳ באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני המקבל
שדה לקצור אסור בלקט בשכח׳ בשכחה בפאה ובמעשר עני א׳ר׳ אמר רבי יהוד׳ יהודה אימתי בזמ ׳ בזמן שקבל
15 ממנו למחצ׳ למחצה לשליש ולרביע אבל אם א׳ל׳ אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר
בלקט שכח׳ שכחה ופאה ואסור במעשר עני 6 ז׳ המוכר את שדהו המוכר מותר והלוק׳ והלוקח
אסור לא ישכור אדם פועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את
העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד
מהן הרי זה גוזל את העניים על זה נא׳ נאמר אל תשיג גבול עולם 7 ח׳ העומר
20 ששכחוהו פועלי׳ פועלים ולא שכחו בעל הבית בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו
עניים בפניו או שחפוהו בקש הרי זה אינו שכחה 8 ט׳ המעמר לאבעות
ולכומסו׳ ולכומסות ולחררא ולעומרי׳ ולעומרים אין לו שכח׳ שכחה וממנו ולגרן יש לו שכח׳ שכחה המעמר לגדו יש
יש לו שכח׳ שכחה וממנו ולגרן אין לו שכחה זה הכלל כל המעמר למקו׳ למקום שהוא גמר
מלאכה יש לו שכחה וממנו ולגרן אין לו שכחה למקום שאינו גמר מלאכ׳ מלאכה אין
25 לו שכחה וממנו ולגורן יש לו שכחה 6 פר׳ פרק ו׳ 1 ב׳ש׳ בית שמאי או׳ אומרים הבקר
לעניים הבקר וב׳ה׳ ובית הלל או׳ אומרים אינו הבקר עד שיבקר אף לעשי׳ לעשירים
כשמט׳ כשמטה כל עומרי השדה של קב קב ואחת של ארבע׳ ארבעה קבין ושכחו ב׳ש׳ בית שמאי או׳ אומרים אינו
שכחה וב׳ה׳ ובית הלל או׳ אומרים שכחה 2 ב׳ העומר שהוא סמוך לגפא ולגדר ולבקר ולכלים
ושכחו ב׳ש׳ בית שמאי אינו שכח׳ שכחה וב׳ה׳ ובית הלל או׳ אומרים שכחה 3 ג׳ ראשי השורו׳ השורות העומר שכנגד׳ שכנגדו מוכיח
30 העומר שהחזיק להוליכו אל העיר ושכחו מודין שאינו שכחה 4 ד׳ אלו הן
ראשי השורו׳ השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום
ושכחו לפניהם ולאחריהם שלפניה׳ שלפניהם שכחה ושל אחריה׳ אחריהם אינו שכחה היחיד
שהתחיל מראש השור׳ השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכח׳ שכחה ושל אחריו
שכחה מפני שהוא בלא תשוב זה הכלל כל שהוא בלא תשוב שכחה וכל
35 שאינו בלא תשוב אינו שכחה 5 שני עמרי׳ עמרים שכחה שלשה אינן שכחה
שני צבורי זתים והחרובין שכחה ושלשה אינן שכחה שני הוצני פשתן שכחה
אינן שכחה שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט שני שבלים לקט ושלשה
אינן לקט אילו כדברי ב׳ה׳ בית הלל ועל כלם ב׳ש׳ בית שמאי או׳ אומרים שלשה לעניים וארבע׳ וארבעה לבעל הבית 6 ו׳
העומר שיש בו סאתי׳ סאתים ושכחו אינן שכחה שני עומרי׳ עומרים ובהן סאתים ר׳ג׳ רבן גמליאל לבעל הבית
Notes
There are no notes available.